השמיני

שבע הוא מספר כזה.

ושמונה הוא אחר.

ושם בדיוק מתחילה השאלה.

מה בא אחרי השלמות?

לא שיפור.

שבע הוא המשכה.

הורדה למטה.

שמונה הוא גילוי.

חשיפה.

הכיוון מתהפך.

עד עתה לימדו השמים את הארץ.

בשמיני מתחילה הארץ לגלות את מה שהשמים הניחו בתוכה.

בריתו של אברהם נצטווית ביום השמיני.

צריך שנשתומם על כך בכל פעם מחדש.

הקשר שהוא למעלה מן הטבע אינו נשאר בשמים מטפיזיים.

הוא נכתב בבשר.

הגוף נעשה קלף של התעלות.

שבעה ימים מתחנך המשכן.

ואז אומרת התורה:

דבר מה משתנה.

המקבל מקבל.

אך קבלה אמיתית משנה את מה שניתן.

אור חוזר עולה.

האור שב מלמטה.

ואף על פי כן, משום שהיא מקבלת הכול, היא נעשית הנקודה שממנה יכול הכול לחזור.

הריקנות נעשית יכולת.

הנמוך נעשה שער.

הסוף נעשה התחלה.

אך החסידות מהפכת שוב ושוב את הדירוג הפשטני.

הנמוך ביותר עשוי להיות אחרון בגילוי וראשון בכוונה.

מלך חפץ במלכות.

המלכות מופיעה אחרי המלך.

אך המלוכה הייתה חלק מן הרצון שהניע את התהליך.

החסידות נותנת לנו אולי את האמירה הנועזת ביותר על הבריאה:

נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים.

לא כיסא למעלה בלבד.

דירה למטה.

השמיני הוא בשלותה של דירה בתחתונים.

שבע בונה את הדירה.

שמונה מגלה את הדייר.

הראשון הוא אלף.

השלשלת שנשלמה היא זיין.

הגילוי המשיחי הוא אז.

אחד על גבי שבע.

אדמו"ר הזקן חוזר לא כביוגרפיה אלא כעיקרון שנתמלא.

הצליל הראשון חוזר באוקטבה.