דילוג אל הספר
השמיני

הגדרות קריאה

גודל האות
רוחב השורה
השמינישער 10 מתוך 1612 דקות

שיר חדש

שִׁיר חָדָשׁ

שמונה מיתרי אור מתוחים בחושך, השמיני זוהר זהב ומעורר את האחרים להדהד.
CCIVסימן 205 מתוך 501

“אז ישיר” שוב

וכך אנו חוזרים שוב אל השירה.

משה השביעי שר את מילת השמונה.

לכינור העתיד שמונה נימין.

דוד, שורש משיח, הוא משורר ומנגן.

המלכות היא דיבור.

הפה הגאול צוחק.

הארץ משיבה.

השמיני קולני באורח מדהים.

ואף על פי כן בא קולו לאחר העלם ארוך.

אולי משום כך יהיה השיר האחרון חדש.

לא משום שכל השירים הקודמים היו כוזבים.

אלא משום שהעולם השר אותם השתנה.

CCVסימן 206 מתוך 501

שיר חדש ושירה חדשה

הליטורגיה היהודית ולשון המדרש מבחינות בשירת העתיד באופנים שהמפרשים חוקרים לעומק.

בלא לכפות תיאוריה דקדוקית אחת, הנושא נשאר ברור.

הגאולה יוצרת יכולת חדשה לשירה.

השירים הקודמים השיבו לישועה זמנית.

השיר האחרון משיב לגאולה שאין להשיבה.

שמונה דורש מנגינה שאינה יכולה לקרוס בחזרה אל קינה.

CCVIסימן 207 מתוך 501

השמיני כאי-הפיכות

מילה זו חשובה.

בלתי הפיך.

שבע יכול להסתובב.

שמונה חוצה.

אין להשיב את הברית למצב בלתי מסומן.

אין הגאולה האחרונה שבה אל הגלות.

אין המקדש העתיד נחרב אחריו.

הידיעה המציפה את הארץ משנה את הציוויליזציה משורשה.

אין השמיני שיא רגשי.

הוא בשלות של הוויה.

CCVIIסימן 208 מתוך 501

השמיני וקביעות בלא קיפאון

אין לבלבל נצח עם שלמות קפואה.

יחס אלוקי חי יכול להישאר נצחי בשעה שהידיעה ממשיכה להעמיק.

המים ממלאים את הים, ואף על פי כן אין הים משעמם.

אין החכמה האינסופית ניתנת למיצוי.

לפיכך השמיני קבוע בלא להיעשות סטטי.

אפשרות הגלות נגמרת.

אפשרות העלייה האינסופית אינה נגמרת.

זה מכריע.

אין האינסוף חזרה.

הוא אי-מיצוי.

CCVIIIסימן 209 מתוך 501

השמיני ו"מחיל אל חיל"

“ילכו מחיל אל חיל.”

ילכו מחיל אל חיל.

גם בסדר גאול נמשכת העלייה.

אין השמיני אחרון משום שאין עוד מה ללמוד לעולם.

הוא אחרון משום שהניכור של הגלות שוב אינו שולט בעלייה.

הגדילה נמשכת בתוך הדירה.

הילד בבית ועדיין גדל.

CCIXסימן 210 מתוך 501

השמיני והנצח כבית

זהו אולי דימוי יפה יותר מאינסוף כקו נמשך.

קו הנמשך לעד נשאר חסר מנוחה.

בית יכול להכיל נצח דרך שייכות.

אין השמיני נדודים אינסופיים אל מרחב רוחני רחוק והולך.

הוא האינסוף השוכן בבית למטה.

זה קיצוני יותר.

דירה.

שכינה.

נוכחות שאינה צריכה לעזוב.

CCXסימן 211 מתוך 501

הדור השמיני כשיבה הביתה

מאדמו"ר הזקן ואילך יוצאת התנועה החוצה.

ללמד.

להפיץ.

לבנות.

לנסוע.

להדפיס.

לתרגם.

לייסד.

להגיע אל החוץ.

השמיני הוא שיבה הביתה.

לא נסיגה מן השליחות.

ההכרה שהחוץ עצמו יכול להיעשות בית לשכינה.

המסע החוצה משלים את עצמו בדירה.

CCXIסימן 212 מתוך 501

השליח והשמיני

שליח נושא את המשלח אל מקום שבו אין המשלח נוכח פיזית.

“שלוחו של אדם כמותו.”

השליח מרחיב נוכחות.

לפיכך השליחות היא מנגנון עמוק של הדור השביעי.

היא מוציאה את המרכז החוצה.

מה קורה כשהיעד מבשיל?

גם הוא מתחיל לשלוח.

המקבל נעשה שליח.

האור חוזר.

השמיני הוא השליח היוצר מקור אור נוסף.

CCXIIסימן 213 מתוך 501

השמיני והפריון

אין החיים מוכיחים את עצמם בהישרדות בלא שינוי.

החיים מולידים.

להבה מדליקה להבה אחרת בלא לפחות.

רב עושה רבנים.

קהילה עושה קהילות.

מקבל נעשה נותן.

זו פוריות של שמיני.

המקור הראשון מכובד דרך הריבוי.

להבתו של אדמו"ר הזקן נעשית מיליוני מעשים ומחשבות.

האוקטבה מתרחבת.

CCXIIIסימן 214 מתוך 501

השמיני והריבוי האינסופי

כאן אפשר לשוב ולמצוא קשר אינטואיטיבי בין שמונה לאינסוף.

לא משום שהמספר עצמו אינסופי.

אלא משום שמעגל סגור יכול להיעשות מוליד.

זרע מוליד זרעים.

תלמיד נעשה רב.

בית מוליד בית נוסף.

קהילה מולידה קהילה נוספת.

משנעשה המקבל נותן, שוב אין האור המקורי נוסע בקו בלבד.

הוא מתרבה.

שמונה פותח רקורסיה.

הפרי מכיל זרע.

הסוף נעשה התחלה.

CCXIVסימן 215 מתוך 501

אלף, זיין, אז

עתה אפשר לשמוע את אז בעומק יותר.

אין האלף "עוד יחידה אחת" בלבד.

האלף הוא אחדות.

הזיין הוא השדה הטבעי שנשלם.

אז הוא האחדות הנכנסת אל הריבוי שנשלם.

המילה מופיעה בשירה משום שמשנשמע האחד דרך השבעה, נעשה הריבוי מוזיקלי ולא כאוטי.

כל צליל נשאר עצמו.

יחד הם מגלים הרכב אחד.

זו גאולה.

CCXVסימן 216 מתוך 501

השמיני ו"אחד"

שמע אומר:

“ה׳ אחד.”

ה' אחד.

החסידות שומעת ב"אחד" את האלף המצטרף לחית ולדלת בפירוש סמלי: אחד על שמים וארץ וארבע רוחות.

כל העולם נאסף אל האחד.

השמיני הולך בדקדוק קרוב.

אחד עם שבע.

לעולם אין העיקר חשבון לשם עצמו.

העיקר הוא האחדות המתגלה דרך הריבוי.

אין המונותאיזם היהודי הכחשת העולם.

הוא הכחשת עצמאותו של העולם.

CCXVIסימן 217 מתוך 501

השמיני ו"אין עוד"

“אין עוד מלבדו.”

אין עוד מלבדו.

אין פירוש הדבר ששולחנות, בני אדם וכוכבי לכת הם הזיות במובן גס.

פירושו שאין דבר בעל מציאות עצמאית מחוץ למציאות המקיימת האלוקית.

העתיד המשיחי עושה אחדות זו נתפסת יותר ויותר.

אדמו"ר הזקן נותן את הכלי השכלי.

השמיני נותן את הכלי תודעת-העולם.

שוב נפגשים ראשון ושמיני.

CCXVIIסימן 218 מתוך 501

השמיני כתורת אדמו"ר הזקן הנעשית אווירה

ביטוי זה ראוי לעמוד בפני עצמו.

תורת אדמו"ר הזקן הנעשית אווירה.

לא התמחות של כת אחת.

לא מדף ספרים אחד.

לא התוועדות אחת.

עולם שבו האחדות האלוקית נעשית חלק מאופן תפיסת המציאות.

אין פירוש הדבר שכל אדם נעשה חסיד חב"ד מבחינה מוסדית.

פירושו שהאמת שהחסידות עמלה לנסח נעשית קריאה בקנה מידה ציוויליזציוני.

דעת ה' ממלאת את הארץ.

המעיינות מגיעים אל החוץ.

החוץ מתחיל לטעום מים.

הראשון חוזר דרך שמונה.

CCXVIIIסימן 219 מתוך 501

השמיני והיקפו האוניברסלי של הרבי

הדור השביעי הוציא את המעשה היהודי החוצה בדרך חסרת תקדים.

יהודי במקום נידח יכול היה להיות מושג.

הרבי דיבר לא רק אל תלמידי חכמים אלא אל ילדים.

נשים.

חיילים.

פוליטיקאים.

אנשי עסקים.

לא-יהודים בעניין שבע מצוות בני נח.

כל העולם נכנס אל שדה האחריות.

זו כבר תנועה אל השמיני.

אם העתיד הוא דעת ה' אוניברסלית, מוכרח השביעי להכין כלים אוניברסליים.

CCXIXסימן 220 מתוך 501

שבע מצוות בני נח והאופק השמיני

לאומות יש חיובי ברית אלוקיים משלהן.

אין העתיד המשיחי דורש שהתורה תיעשה רוחניות אוניברסלית מעורפלת.

הוא נותן יחס מסודר.

ישראל בתרי"ג מצוות.

האומות בחיוביהן.

שוב אחדות בלא אחידות.

שבע מצוות בני נח עצמן מספקות מבנה שביעי טבעי-ציוויליזציוני מסקרן, אף שאין להותחו יתר על המידה.

האופק השמיני יהיה דעת ה' המאירה ומרוממת ציוויליזציה ישרה מעבר לסדר חברתי בלבד.

החוק מקבל תודעה אלוקית.

CCXXסימן 221 מתוך 501

השמיני והצדק

עולם גאול מוכרח להכיל צדק.

לא משום שהחוק נמוך מן המיסטיקה.

אלא משום שהחוק הוא כלי לקדושה שבין אדם לחברו.

אין השמיני מחליף צדק באהבה.

הוא מגלה מדוע חשוב הצדק.

הגבורה שומרת על הדירה.

חברה שבה אפשר לנצל את החלש אינה יכולה לקרוא לעצמה משיחית, משום שהיא נכשלת בכלי.

שמונה מעמיק את שבע.

CCXXIסימן 222 מתוך 501

השמיני והרחמים

צדק בלא רחמים עלול להיעשות קר.

רחמים בלא צדק עלולים להיעשות סיוע לרע.

התפארת ממזגת.

העתיד דורש את שניהם.

משום כך אין השמיני יכול להיות שייך למזג אנושי אחד.

אין הוא רך בלבד.

ואינו חמור בלבד.

הוא מעבר לבינריות משום שהוא יכול להכיל את השבע המתוקן.

CCXXIIסימן 223 מתוך 501

השמיני והמנהיגות

מנהיגות משיחית מוכרחה לשאת מבנה ונוכחות כאחד.

המלך מכריע.

הרועה יודע את עדרו.

שבעה רועים.

שמונה נסיכים.

משיח מכיל את שני הרגיסטרים.

סמכות בלא נוכחות נעשית עריצות.

נוכחות בלא סמכות עלולה להיעשות חוסר אונים.

השמיני ממזג.

מלך ורועה.

ראש וכתר.

CCXXIIIסימן 224 מתוך 501

הנסיך השמיני והרועה

עצם העובדה שאפשר להתבונן במשיח ביחס לשבע ולשמונה כאחד מלמדת.

אין הוא "העל-טבעי" בלבד.

הוא רועה בתוך הסדר.

הוא נסיך מעבר לסדר.

הוא מלמד לפי הכלים.

והוא גם מגלה מקור שמעבר למידתם הקודמת.

כפילות יכולת זו היא הסיבה שמשיח יכול להוליך את העולם אל גילוי שהוא יכול באמת לשכון בו.

CCXXIVסימן 225 מתוך 501

השמיני ומשה-משיח

מקורות המיסטיקה היהודית בוחנים לרוב יחסים שבין משה למשיח.

משה נותן תורה.

משיח מביא את גילויה האחרון לידי מילוי היסטורי.

משה הוא שביעי.

משיח קשור בשמונה.

היחס נעשה כמעט ארכיטקטוני.

התורה יורדת דרך משה.

העולם המשיחי משיב את התורה כמציאות נחיית.

אור ישר.

אור חוזר.

השביעי נותן.

השמיני ממלא דרך קבלה.

CCXXVסימן 226 מתוך 501

השמיני ותורה חדשה

לשון הנבואה "תורה חדשה" מובנת בתוך נצחיות התורה, לא כביטול סיני.

עומקים חדשים.

יישומים חדשים.

גילוי חדש של מה שהיה נסתר.

השמיני מתאים לזה.

אין התורה נעשית תורה אחרת.

אותה תורה נעשית נשמעת ברגיסטר אחר.

אוקטבה.

CCXXVIסימן 227 מתוך 501

השמיני והסודות הנעשים כפשט

מה שדורש היום לימוד נסתר עשוי להיעשות יום אחד חלק מן התפיסה הרגילה.

אין זה עושה את הסוד לפחות ערך.

פירושו שהכלים התרחבו.

ילד היום מבין טכנולוגיות שהיו נראות כנס לפני מאות שנים.

היכולת האנושית משתנה עם הסביבה.

וכן הידיעה הרוחנית.

העתיד יכול לעשות את מה שהוא היום סוד למובן כמעט מאליו.

הנסתר נעשה נחיה.

CCXXVIIסימן 228 מתוך 501

השמיני וסופו של הפיצול בין הקודש לחול

הגלות מפצלת.

בית כנסת.

רחוב.

תפילה.

עבודה.

קודש.

חול.

התורה שומרת על הבחנות הלכתיות הכרחיות, אך החסידות מלמדת עבודה בכל הדרכים.

“בכל דרכיך דעהו.”

בכל דרכיך דעהו.

השמיני נושא זאת אל קנה מידה ציוויליזציוני.

עבודה יכולה לשרת.

אמנות יכולה לשרת.

טכנולוגיה יכולה לשרת.

אכילה יכולה לשרת.

שלטון יכול לשרת.

אין החול נעשה מצווה מאליו, אך הוא נעשה מסוגל להיטמע בתכלית האלוקית.

CCXXVIIIסימן 229 מתוך 501

“בכל דרכיך דעהו” והדעת העתידה

"בכל דרכיך דעהו."

שוב דעת.

שוב כל.

העבודה האישית מקדימה את העתיד העולמי.

יהודי מקיים את השמיני בכל פעם שדרך שאינה קדושה לכאורה נעשית מקום ידיעת ה'.

העתיד מכליל את העבודה.

ארץ מלאה דעה.

CCXXIXסימן 230 מתוך 501

השמיני ואיש העסקים

אדם בעסקים יכול לחיות את השמיני.

מידה ישרה.

יחס הוגן.

צדקה.

שבת.

קידוש ה'.

שימוש במשאבים לבנייה.

המשרד נעשה כלי.

זה פחות מרהיב מחזיונות מיסטיים.

ייתכן שזה קרוב יותר לדירה בתחתונים.

השמיני מעדיף חשבונית אמת על גדלות רוחנית.

CCXXXסימן 231 מתוך 501

השמיני והאמן

האמן יכול לחיות את השמיני בעשותו את הצורה שקופה לעומק.

לא בהעמדת פני נבואה.

בשירות היופי בענווה.

בסירוב לניהיליזם.

בעשיית הנסתר נתפס בלא לטעון בעלות על התעלומה.

האמנות נעשית כלי.

שבע נותן אומנות.

שמונה נותן נוכחות.

CCXXXIסימן 232 מתוך 501

השמיני והתלמיד חכם

סכנתו של התלמיד חכם אחרת.

הידיעה עלולה להיעשות קניין.

השמיני הופך ידיעה לדעת.

קשירה.

אחריות.

ככל שאדם יודע תורה רבה יותר, כן ראוי שיחוש את אינסופיות מה שנשאר.

התלמיד חכם העמוק ביותר נעשה עניו, משום שכל שער שנפתח מגלה עוד ארמון.

CCXXXIIסימן 233 מתוך 501

השמיני והילד

ילדים מקבלים לרוב לפני שהם מבינים.

הם בוטחים.

מחקים.

סופגים.

ואחר כך גדלה ההבנה.

העתיד מתואר לפעמים דרך תפיסה של ילד, לא משום שהשכל נעלם, אלא משום שהפשטות והעומק מתאחדים שוב.

פשיטות אחרי מורכבות.

אין השמיני תמימות.

זו פשטות שהושבה אחרי התפרטות שביעית.

הצליל הראשון אחרי הסולם המלא.

CCXXXIIIסימן 234 מתוך 501

פשיטות אחרי מורכבות

זה חשוב.

האלף הראשון פשוט משום שההבחנה עדיין לא נפרשה.

האלף השמיני פשוט משום שההבחנה הוטמעה.

אין אלו אותה פשטות.

ילד אומר "הקב"ה בכל מקום."

פילוסוף נאבק בתורת ההוויה.

חסיד מתבונן בצמצום.

ייתכן שהעתיד יחזור אל "הקב"ה בכל מקום", אך עתה מכילה הפשטות את כל המסע.

השמיני הוא פשיטות בשלה.

CCXXXIVסימן 235 מתוך 501

השמיני ו"אני לפני שאני מבין"

היחידה יודעת לפני הניתוח.

אך חב"ד לעולם אינה מבקשת שנעקוף את השכל.

הדרך עוברת דרך השכל אל פשטות עמוקה מן השכל.

משום כך בא השמיני אחרי שבע ולא לפניו.

"מעבר לשכל" בטרם עת עלול להיות טיפשות.

התעלות שאחרי השכל שונה.

השכל עשה את שלו.

ואז מתגלה הכתר מעליו.

CCXXXVסימן 236 מתוך 501

השמיני והכתר שמעל החכמה

הכתר עומד מעל החכמה.

הרצון והתענוג עולים על החכמה המנוסחת.

ואף על פי כן החכמה נשארת מהותית.

אין הכתר מחליף את המוח.

זהו שוב הדגם המושלם.

השמיני יכול לגלות את מה שאין השכל יכול להכיל, בלא להיעשות אנטי-שכלי.

ככל שהמקיף עמוק יותר, כן מעודן יותר הפנימי הדרוש לשאתו.

CCXXXVIסימן 237 מתוך 501

השמיני ועתידה של חב"ד

אם שמה של חב"ד הוא חכמה-בינה-דעת, אין בשלותה המשיחית יכולה להיות נטישת ההכרה לטובת רוחניות מעורפלת.

היא צריכה להיות שהדעת תיטמע כל כך עד שההכרה תיפתח אל מה שעולה עליה בלא לאבד דיוק.

לפיכך יהיה השמיני חב"ד-על במובן העמוק ביותר.

לא פחות שכל.

שכל מוכתר.

לא פחות מבנה.

מבנה מאוכלס.

לא פחות תורה.

תורה נחיית כתודעת עולם.

CCXXXVIIסימן 238 מתוך 501

השמיני ותביעותיו השכליות של הרבי

הרבי תבע לימוד.

יש ללמוד משיח וגאולה.

אין ניגשים אל העתיד ברגש בלבד.

הידיעה מכינה עיניים.

עובדה זו צריכה לעצב כל מאמר על השמיני.

ההתפעלות לבדה אינה מספקת.

השמיני מוכרח להיות בר-לימוד.

בר-מקורות.

בר-מחשבה.

בר-גילום.

שאם לא כן, הוא נשאר מקיף בלא כלי.

CCXXXVIIIסימן 239 מתוך 501

השמיני והתודעה הנבואית

אין הנביאים מתארים עולם של פחות בהירות.

הם מתארים יותר.

“וראו כל בשר.”

“ומלאה הארץ דעה.”

התנועה היא אל התפיסה.

אין השמים צריכים להיבקע בלי הרף, משום שהארץ עצמה נעשית מבחינה.

זו אולי החזון העמוק ביותר של "מודרך מן השמים".

השמים מוליכים עד שהארץ יכולה לשמוע.

ואז מופיעה ההוליכות מתוך התאמת המציאות עצמה.

CCXXXIXסימן 240 מתוך 501

השמיני והשגחה פרטית

הבעל שם טוב מגלה את עומק ההשגחה האלוקית גם במה שנראה קטן.

עלה מתהפך.

אדם פוגש אחר.

כל פרט יכול להיות שייך לתכלית.

אפשר לראות את השמיני כתודעת השגחה העוברת מלימוד יחיד אל תפיסת עולם.

לא אמונה טפלה.

לא קריאת כל צירוף מקרים כנבואה פרטית.

אלא ההכרה היציבה שאין דבר נטוש מבחינה מטפיזית.

העולם מוחזק.

CCXLסימן 241 מתוך 501

השמיני וההבחנה

תודעה אלוקית גדולה יותר דורשת הבחנה גדולה יותר, לא פחותה.

לא כל רגש הוא מסר.

לא כל דפוס הוא נבואה.

לא כל צירוף מספרים הוא תורה.

לא כל דמות כריזמטית היא משיח.

ככל שאדם אוהב את השמונה, כן מוכרח הוא לכבד את גבורת השבע.

המידה שומרת על הגילוי.

ההבחנה היא כליה של הפליאה.